החלטה בתיק ת"א 4271-07-12

לפניי בקשה מטעם הנתבע מס' 2, מר רובין הלל, (להלן: " המבקש ") לסילוק התביעה על הסף מחמת אי תשלום אגרה, על יסוד הוראת תקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: " תקסד"א ").

נימוקי הבקשה:

המבקש טען כי במסגרת תביעתו עתר התובע, מר דוד רובין, (להלן: " התובע ") בנוסף לסעד הצהרתי, לפיו הוא יירשם כבעל מלוא זכויות החכירה בנחלה, גם לשלל סעדים כספיים, אולם, הוא נמנע מלשלם את האגרה הדרושה בגינם. לטענתו, התובע הכתיר את תביעתו כתביעה ל"סעד הצהרתי" והצניע את העובדה כי בגוף התביעה (סע' 40-45) הוא עתר לקבלת סעדים כספיים ואף הציג את תביעתו כאילו הסעד ההצהרתי הוא העיקרי והסעדים הכספיים הם חלופיים, ולא כך הוא.

המבקש טען כי עסקינן בתביעה רגילה הניתנת לכימות כספי ובגינה שומה על התובע לשלם אגרה. לפיכך, משלא שולמה אגרה על פי התקנות, יש לסלק את התביעה על הסף. לטענתו, כבר במסגרת בקשתו להארכת מועד להגשת כתב הגנה, אשר נדחתה על ידי בית המשפט,  הוא טען כי התובע לא שילם את האגרה הנדרשת מתביעתו ולמרות זאת התובע לא שילם את האגרה כנדרש ואף לא הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, שבו יפורטו הסכומים הנתבעים על ידו מהם ייגזר תשלום האגרה.

טענות התובע (משיב מס' 1):

התובע טען כי דין הבקשה להידחות על הסף מאחר שהוגשה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט ועשיית דין עצמי, כיוון שבקשה במתכונת דומה הוגשה על ידי המבקש ונדחתה על ידי בית המשפט עוד ביום 05/11/12. לטענתו, ביום 15/10/12 הגיש המבקש בקשה שכותרתה "בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה עד לאחר תשלום האגרה על ידי התובע", במסגרתה פירט את כל טענותיו בעניין אי תשלום אגרה, כפי שהן מובאות בשנית במסגרת בקשה זו, אולם בית המשפט דחה את בקשתו וקבע כי כתב הגנה יוגש תוך 10 ימים. הגשת בקשה זו, תוך הסתרת בקשתו הקודמת והצגת הדברים באופן מטעה, הינה ניסיון להפוך החלטה קודמת של בית המשפט באותו עניין, למרות שהיה על המבקש להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה ומשלא עשה כן, הוא אינו יכול לחזור על אותה בקשה בשנית.

התובע טען כי הסעדים המבוקשים במסגרת כתב התביעה אינם סעדים אופרטיביים אלא סעדים הצהרתיים ששווים לא ניתן להערכה בכסף והאגרה בגינם נקבעת לפי תקנה 3 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: " תקנות האגרות ") ואגרה זו שולמה כנדרש. לטענתו, אף אם לכאורה ניתן להעריך את שווים של הסעדים ההצהרתיים הנתבעים בכסף, אין בכך כדי לגרוע מהיותם סעדים הצהרתיים שאינם נחשבים כסעדים כספיים והדבר אף עולה מלשון תקנות האגרות.

התובע טען כי סעיף 40 לכתב התביעה נטען לחלופין ומטעמי זהירות בלבד, ככל שתתקבל התובענה באופן חלקי, כי יש להורות שעל היורש שימצא ראוי לחכור את הנחלה לפצותו בגין חלקו בה ולחילופין להצהיר כי הוא זכאי לפיצויים מהנתבעים מס' 1 ו-2 ויש לראות אף סעד זה כסעד הצהרתי שעניינו בזכאותו לפיצוי בגין חלקו בנחלה ולא כסעד אופרטיבי לחיוב בפיצוי. כמו כן, לטענתו, אם יתקבלו הסעדים העיקריים המבוקשים, ביטול הסכם החכירה הקיים והכרה בו כיורש המתאים לחכור את הנחלה, כלל לא יהיה צורך להיזקק לסעדים חלופיים אלו.

התובע טען כי המבקש שאינו צד לגביית האגרה לא הראה שיש לו עניין ישיר משלו בגובה האגרה ובקשתו נועדה אך כדי להקשות עליו להביא תביעתו בפני בית המשפט ולמנוע דיון ענייני בה.

תשובת המבקש:

המבקש חזר על הטענות שפורטו בבקשתו וטען כי בקשתו הוגשה לאחר שהתובע נמנע מלשלם את האגרה בגין תביעתו אף לאחר המצאת הבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה ועל כן אין מדובר בכפל בקשה. לטענתו, אף אין מדובר ב"ניסיון להפוך החלטה קודמת של בית המשפט באותו עניין", שכן מעולם לא ניתנה החלטה בבקשה כלשהי בטענה בדבר אי תשלום האגרה על ידי התובע.

המבקש טען עוד כי מקוממת טענת התובע כי הוא אינו צד לגביית האגרה. לטענתו, לנתבע יש אינטרס ישיר וברור כי בעל דין שמצא לנכון לתבוע אותו יישא בתשלום מלוא האגרה בגין תביעתו וזהו אף אחד המקרים המובהקים, הנקובים בהוראות הדין, לסילוק כתב התביעה על הסף.

דיון:

ראשית יש לציין כי אין המדובר, לטעמי, בחזרה על אותה בקשה ובניסיון להפוך החלטה קודמת של בית המשפט באותו עניין, שכן בהחלטתי מיום 05/11/12, הדוחה את בקשתו של המבקש להארכת מועד להגשת כתב הגנה עד לאחר תשלום אגרה על ידי התובע לא נדונו טענותיו באשר לדחיית התביעה מחמת אי תשלום אגרה.

לגופו של עניין, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים כפי שפורטו בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי מדובר בתובענה לסעד הצהרתי שמסתתר בה סעד כספי אופרטיבי שניתן לכמתו בסכום, וזאת ממכלול הנימוקים שיפורטו להלן.

על פי האמור בכתב התביעה, מהות התביעה הינה "סעד הצהרתי". ברם, אין להסתפק רק בבחינת כותרת התביעה ו/או מהותה אלא יש לבחון מבחינה מהותית מהו הסעד האמיתי הנתבע במסגרת התביעה. משכך, יש לבחון מהם הסעדים האמיתיים להם עותר התובע בתביעתו.

עיון בכתב התביעה מלמד כי בנוסף לסעד ההצהרתי הנתבע, עתר התובע בסעיפים 40-44 לכתב התביעה כדלקמן:

" 40. לחלופין.... יש לחייב את החוכר החדש בתשלום פיצוי ריאלי לתובע השווה ל-1/3 (שליש) משווי הנחלה.....

41. לחילופי חילופין... יטען התובע כי על החוכר החדש לשלם פיצוי ריאלי לתובע השווה ל-1/12 משווי הנחלה לאור צו הירושה....